<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ה</h1>
<h2>דף כה:</h2>
הנאה הבאה לו לאד' בעל כרחו כגון ריח עבודה זרה אם אפשר לעשות בענין שלא יריח כגון ללכת בדרך אחרת וקא מכוין או לא אפשר וקא מכוין בכל אלו הצדדין אסור אבל לא אפשר פי' בענין אח' ולא קא מכוין וה"ה דלא קא מכוין אפי' דאפשר דמותר כך פשוט בפסחים. וכתבו התו' והא דאמרינן דלא אפשר ולא קא מכוין דמותר כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר, דוקא בדלא הוי פסיק רישיה ולא ימות כגון שיכול לסתום נחיריו שלא יהנה מן הריח דפסיק רישיה הוי כמתכוין בכל איסור דאוריתא, וכן הסכימו כל הגדולים. ופירוש לא אפשר, שאינו יכול לעשות מלאכתו אלא בטורח זולתי אם יעבור במקו' שיש בו ריח עבודה זרה ואפי' שהיה יכול לעשות' בטורח ולא היה עובר נקרא לא אפשר וכן מוכח שם.
<h2>דף כו.</h2>
אסור לשמוע כלי שיר של ע"ז או להסתכל בנויי ע"ז כיון שנהנה בראיה כך מוכח בפסחים מההיא דאמר רבי שמעון בן פזי קול ומראה אין בהן מעילה אבל איסור יש בהן. וכן פשוט בשבת [קמ"ט ע"א] דאסור להסתכל בצורו' משום אל תפנו וגומר, וכתבו המפרשים דוקא שעשויה הצורה לעבודה זרה אפילו לא עבדוה עדין, אבל לנוי מותר כדאמרי' [ע"ז נ' ע"א] בנן של קדושי' לא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא מכלל דלאחרים מותר, וכן כתב הרא"ש.
